גמרא
פירוש
{ויקרא כ״ב:כ״ז} אוֹ כֶשֶׂב אפְּרָט לְכִלְאַיִם אוֹ עֵז בפְּרָט לְנִדְמֶה כִּי יִוָּלֵד גפְּרָט לְיוֹצֵא דּוֹפֶן שִׁבְעַת יָמִים דפְּרָט לִמְחוּסַּר זְמַן תַּחַת אִמּוֹ הפְּרָט לַיָּתוֹם.
הַאי יָתוֹם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבי׳ ״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו, כי יולד, פרט ליוצא דופן, שבעת ימים, פרט למחוסר זמן, תחת אמו, פרט ליתום. האי יתום היכי דמי, אילימא דילידתיה אמיה והדר מתה, לעולם תיחי ותיזיל. ואלא דמתה והדר ילידתיה, מכי יולד נפקא. אלא פשיטא זה פירש לחיים וזה פירש למיתה. אי אמרת בשלמא בענן חיותא בסוף לידה, היינו דאיצטריך למעוטי, אלא אי אמרת לא בענן חיותא בסוף לידה, מכי יולד נפקא. פי׳, רבא סבר אע״ג דפרכסה בכל עת השחיטה, אי לא פירכסה באותו המשהו דסוף שחיטה, נבלה היא, ואע״ג דלא בענן חיותא אלא ברוב סימנין, משום דסבירא ליה לרבא כל שאינה חיה באותו משהו דסוף שחיטה, החיות שהיה בה מקודם לכן לאו חיות הוה. ודייק הא מילתא מלידה, דאע״ג דהות חיה בכל הלידה, אי לא חיית פורתא בסוף לידה אלא מתה באותו משהו דסוף לידה, לא הוי חיות, והכא נמי אם לא פירכסה בסוף השחיטה, לא היה חיותה חיות. ורב נחמן אמ׳ לך נהי דבענן חיותא בסוף שחיטה כדילפינן מלידה, מיהו כיון דפרכסה בתחלת שחיטה קימ׳ לן שיש בה חיות בסוף שחיטה ככל בהמה בריאה, כדדייקינן מזינוק. ורבא אמ׳ עד דלא חזינן בה פרכוס בסוף שחיטה לא סמכינן למימ׳ דאית בה חיות. ומזינוק לא מצית למילף, דלעולם בסוף שחיטה בענן, וקים לן דאין בהמה מזנקת ומקלחת כי אם בסוף שחיטה.
והפירכוס הזה אע״פ שאינה מפרכסת בעודה חיה ומפרכסת בעת השחיטה, פירכוס הוי. ולא תימא בענן שתפרכס מתחלה קודם שחיטה וגם בעת השחיטה, שהרי הזינוק אין לאמרו קודם שחיטה, ומיניה ילפינן דכל פירכוסין הללו אע״פ שלא פירכסה מקודם לכן ומחמת השחיטה פירכסה, הוי פירכוס, שאילולי שיש בה חיות בשעת שחיטה לא היתה מפרכסת מחמת שחיטה.
ואע״ג דרב נחמן בר יצחק הוה בתריה דרבא, הלכה כרבא, דמסתייע ממתניתא, וסיוע דזינוק דאיסתייע רב נחמן בר יצחק, דילמא משום דקים לן שאין בהמה מזנקת ומקלחת דם כי אם בסוף שחיטה.
אמ׳ רבא היל׳ כי הא מתניתא, בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה, פסולה. ודוקא אם היתה כפופה ופשטתה, אבל אם היתה פשוטה וכפפתה, פירכוס הוי. במ׳ דברי׳ אמ׳, ביד, אבל ברגל, בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה, כשרה. ובמה דברי׳ אמו׳ בדקה, אבל בגסה בין ביד בין ברגל, בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה, כשרה. ועוף, אפי׳ לא ריפרף אלא בעינו, ולא כישכש אלא בזנבו, הרי זה פירכוס.
ואין הלכה כר׳ אליעזר בזינוק, מפני שהוא יחיד, והלכה כרבים.
מתני׳. השוחט לנכרי שחיטתו כשרה, ור׳ אליעזר פוסל. אמ׳ ר׳ אליעזר אפי׳ שחטה שיאכל נכרי מחצר הכבד שלה, פסולה, שמחשבת נכרי לע״ז. אמ׳ ר׳ יוסי קל וחומר הדברים, ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת, במוקדשין, אין הכל הולך אלא לאחר העובד, מקום שאין המחשבה פוסלת, בחולין, לא יהא הכל הולך אלא לאחר השוחט.
פי׳, הכי אוקמה ר׳ יוחנן, מקום שהמחשבה פוסלת בפנים, בארבע עבודות של דם, שחיטה וקבלה הולכה וזריקה, שאם פיגל באחת מהן וחישב על מנת לאוכלו חוץ לזמנו, הוי פיגול. אבל במחשבת חוץ לע״ז, בשתי עבודות, דהיינו בשחיטה ובזריקה, פוסלת, אבל לא בקבלה והולכה.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
והפירכוס הזה אע״פ שאינה מפרכסת בעודה חיה ומפרכסת בעת השחיטה, פירכוס הוי. ולא תימא בענן שתפרכס מתחלה קודם שחיטה וגם בעת השחיטה, שהרי הזינוק אין לאמרו קודם שחיטה, ומיניה ילפינן דכל פירכוסין הללו אע״פ שלא פירכסה מקודם לכן ומחמת השחיטה פירכסה, הוי פירכוס, שאילולי שיש בה חיות בשעת שחיטה לא היתה מפרכסת מחמת שחיטה.
ואע״ג דרב נחמן בר יצחק הוה בתריה דרבא, הלכה כרבא, דמסתייע ממתניתא, וסיוע דזינוק דאיסתייע רב נחמן בר יצחק, דילמא משום דקים לן שאין בהמה מזנקת ומקלחת דם כי אם בסוף שחיטה.
אמ׳ רבא היל׳ כי הא מתניתא, בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה, פסולה. ודוקא אם היתה כפופה ופשטתה, אבל אם היתה פשוטה וכפפתה, פירכוס הוי. במ׳ דברי׳ אמ׳, ביד, אבל ברגל, בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה, כשרה. ובמה דברי׳ אמו׳ בדקה, אבל בגסה בין ביד בין ברגל, בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה, כשרה. ועוף, אפי׳ לא ריפרף אלא בעינו, ולא כישכש אלא בזנבו, הרי זה פירכוס.
ואין הלכה כר׳ אליעזר בזינוק, מפני שהוא יחיד, והלכה כרבים.
מתני׳. השוחט לנכרי שחיטתו כשרה, ור׳ אליעזר פוסל. אמ׳ ר׳ אליעזר אפי׳ שחטה שיאכל נכרי מחצר הכבד שלה, פסולה, שמחשבת נכרי לע״ז. אמ׳ ר׳ יוסי קל וחומר הדברים, ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת, במוקדשין, אין הכל הולך אלא לאחר העובד, מקום שאין המחשבה פוסלת, בחולין, לא יהא הכל הולך אלא לאחר השוחט.
פי׳, הכי אוקמה ר׳ יוחנן, מקום שהמחשבה פוסלת בפנים, בארבע עבודות של דם, שחיטה וקבלה הולכה וזריקה, שאם פיגל באחת מהן וחישב על מנת לאוכלו חוץ לזמנו, הוי פיגול. אבל במחשבת חוץ לע״ז, בשתי עבודות, דהיינו בשחיטה ובזריקה, פוסלת, אבל לא בקבלה והולכה.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush